אין עיר בפולין שיכולה להתגאות במסמך כתוב ותיק יותר מזה של קאליש, שנכתב כבר לפני 1800 שנה. במאה השניה, הגיאוגרף היווני קלאודיוס פטולומאוס מזכיר בבירור בספר ה"גיאוגרפיה" שלו, עיירה בשם קאליסיה, המזוהה עם קאליש של היום. בתקופה הרומית, עבר דרך קאליש נתיב הענבר, המקשר בין רומי העתיקה לבין החוף הבלטי. כבר אז הייתה קאליש יישוב מסחרי, בו עצרו סוחרים רומיים שנסעו צפונה בחיפושים אחר הענבר הבלטי. במקום בו נמצאת כיום קאליש, קיימים שרידי יישוב עתיקים אף יותר מאשר המסמך של פטולומאוס, שרידים המיוחסים לשנת 8000 לפני הספירה. לפי הממצאים הארכיאולוגיים, היישוב התקיים במקום באופן רצוף עד היום.

במהלך השנים קאליש התמודדה עם מגיפות, הצפות, שריפות ומלחמות רבות. אך בכל פעם העיר קמה מחדש לתחיה, שמרה על מעמדה הגבוה ואף התחזקה. במאות ה- 11 וה- 12 שימשה קאליש כמקום מושבו של ראש הנפה. במאה ה- 13 הפכה כבר לבירת הנסיכות. מהמאה ה- 14 ואילך, שימשה קאליש כמרכז המחוז. בתקופה זו נמנתה קאליש בין ערים גדולות כגון קרקוב, פוזנן, גדנסק ולבוב. הן בעת חלוקת פולין וכיבושה על ידי פרוסיה והן בתקופת נסיכות ורשה, הייתה קאליש מרכז אזור אדמיניסטרטיבי גדול. בתקופה של "ממלכת הקונגרס", כשהייתה כבר תחת הכיבוש הרוסי – שימשה כעיר הבירה של המחוז ומ- 1837 כמקום מושבו של נציב הצר. לאחר מלחמת העולם הראשונה, קאליש הייתה עיר נפה ומ- 1975 (עד 1999) הייתה שוב עיר הבירה של המחוז.

המסורת הארוכה של פתיחות והכנסת אורחים נמנו תמיד על מאפייניה של קאליש והן מקילות על שיתוף פעולה רב-ממדי עם ערים שונות בחו"ל. בעיר נוצרו קשרים בינלאומיים רבים ברמה של נוער, מוסיקאים, רופאים, מורים, פקידים, מכבי אש, שוטרים, אספני בולים ובעלי עסקים. לקאליש ערים תאומות רבות וקשרי שותפות עם אוטמון (Hautmont) בצרפת מאז 1958, הרהוגוורד (Heerhugowaard) בהולנד, ארפורט והאם בגרמניה, קמיינץ פודולסקי באוקרינה, פרסטון וסאותהאמפטן בבריטניה, אדריה באיטליה, מרטין בסלובקיה וכן טונגרן (Tongeren) ולה-לווייר (La Loviere) בבלגיה.

אתרי העתיקות החשובים: